אז החלטתי שאני בונה עסק עצמאי, החלטה לא פשוטה.
אבא שלי אמר לי פעם משפט שאני לא אשכח :" כשאתה עצמאי אתה לא קם בשביל אף בן… בבוקר אלא בשביל עצמך"
עד לפני 17 שנה הייתי שכיר ואפילו לא עשיתי דברים שאני אוהב.
כולנו היינו שם וחלקכם עדיין שם, כל מיני עבודות מזדמנות כאלו, או אפילו עבודות
רציניות, עם שכר יפה, אבל משהו מציק, משהו בפנים בלב או ברגש אומר לנו, תשמע:
לא יכול להיות שזה מה שאתה עושה בחיים, שזה מה שתעשה כל החיים, אתה מוכשר
יש לך המון ידע, אתה לא נהנה ממה שאתה עושה, אולי תנסה לבד…
ופה, פה בנקודה הקריטית הזאת, מגיע אדון פחד לבקר. מגיעים הקולות בראש:
למה זה טוב, אתה מרוויח יפה, מה תעזוב פתאום, עד שמצאת עבודה, אשתך/ אמא שלך יתנו לך בראש וכו'.
אז מאיפה להתחיל?
קודם כל לחשוב על רעיון, אפשר לבד או עם חברים
רצוי שזה יהיה משהו שיש לו ביקוש, עסק שאנשים זקוקים לו.
במקרה שלי למשל, זה היה חייב להיות משהו טכני עוד בתור ילד
הייתי מפרק מוצרי חשמל, נהנה לשחק איתם, תמיד ידעתי לעשות דברים טכניים(הנדימן כזה).
בשנות ה 80 נחשפתי לעולם המחשוב( כן היה לי קומודור 64 למי שמכיר) וקלטתי שמשהו
ממש מושך אותי.
אז לפני כ 20 שנה בערך, התחלתי להתעסק עם מחשבים בקטע תחביבי, קצת עזרה לחברים
ואז הבנתי שזה מושך אותי ואולי אפשר גם להתפרנס מזה.
לא ידעתי מאיפה להתחיל, אבל הייתי נחוש מאוד.
וכשנחושים ויש פאשן, דברים קורים.
החלטתי שאני עובר בחנויות מחשבים בתל אביב ומציע את שירותיי.
תזכרו לא היה לי שום ניסיון רשמי, בקו"ח שלי אין אזכור לטכנאות מחשבים אבל זה מה שרציתי.
לא זוכר כמה חנויות עברתי אבל באחת מהן היה בחור. יואב שמו והוא נתן לי את הזדמנות חיי.
ההזדמנות ששינתה הכל!!!
עבדתי כחצי שנה , למדתי המון מבחור מקצועי שעבד איתי וצברתי ידע.
באיזה שהוא שלב התחלתי לקחת לקוחות משלי, אחה"צ, ככה בקטנה ובסכומים מגוכחים
הבנתי שיש פה עניין.
ושוב, כל הזמן הזה הייתי נחוש בטירוף.
אז הדפסתי פליירים עם לשוניות כאלה שאפשר לתלוש את המספר(כן פעם היו עושים את זה)
נסעתי כל יום שעות ברחבי תל אביב עם הקטנוע שלי, תיק עם פליירים ואקדח סיכות.
כל יום, שעות ופתאום התחילו להגיע טלפונים.
פתאום אני קולט שאני לא צריך לעבוד בחנות יותר ואני יכול לבד.
אז פתחתי עסק רשמי.
היה מפחיד בטירוף בהתחלה.לקחתי מחירים מצחיקים, עשיתי המון שטויות, התגלחתי על לקוחות, הייתי נלחץ מכל תקלה פשוטה.
לאט לאט התמקצעתי, הרגשתי ביטחון בהגעה ללקוחות, גם מקצועית וגם אישית.
ולקוחות התחילו לזרום.
הסוד שלי: שירותיות וכמובן מקצועיות.
לקוחות רוצים להרגיש שדואגים להם, שאתה שם בשבילם, שתמיד תוכל לעזור להם במצוקה.
אבל חשוב גם לשים גבולות, חשוב להבהיר ללקוחות שגם לך יש חיים ויש שעות שאתה לא זמין
זו כמובן בחירה שלך, אבל אחרי שלקוחות מכירים אותך, אוהבים אותך ונוח להם איתך, הם לא ילכו כ"כ מהר.
אני יכול להגיד שכמעט כל הלקוחות שלי הגיעו מפה לאוזן, כן ממש ככה.
אז נכון שאני בנישה שכמעט כל אחד צריך אותי ומחשב לא תקין מגיע בסדר העדיפויות לפני אוכל בחלק מהמקרים אבל עדיין.
תהיו מקצועיים, שירותיים ותראו ללקוח שאכפת לכם ממנו, לא תאמינו איך לקוחות יתחילו לזרום.
נסו לקפוץ למים, תתחילו בקטן. אל תעזבו מקור פרנסה לפני שאתם מבינים את העסק שלכם, את הפוטנציאל שלו, כמה כסף הוא יכול הכניס לכם.
ורק אז רוצו על זה בכל הכוח, בלי להסתכל לצדדים.
בהצלחה